שי צו

שי צו הוא גזע שהתפתח מכלבים קטנים ממוצא טיבטי ומתרבות כלבי הליווי בחצר הסינית. שמו קשור לאריה, אך תולדותיו הן של כלב קטן החי לצד אנשים ולא של כלב ציד גדול. יש להבחין בין מסורות החצר לרישומי יוחסין מודרניים; הסיפור על חיבת הקיסר אינו מסביר את אופיו ובריאותו של כל פרט בימינו.

מאפיינים אותו חרטום קצר, ראש מעוגל ושיער ארוך הצומח סביב הפנים. יש כמה צבעים ודגמים, ותספורת קצרה החושפת את העיניים נראית שונה מפרוות תערוכה ארוכה. אין לתאר את האף הקצר והעיניים החשופות רק כמראה חמוד; יש לבחון גם את נוחות הנשימה והאזור סביב העיניים.

ההשוואה לפנים דמויות חרצית עוזרת לזכור את השיער הגדל בכיוונים שונים סביב העיניים והאף. איסוף השיער כלפי מעלה או קיצורו חושפים יותר את העיניים והחרטום, ולכן אפילו אותו כלב נראה שונה. אין לסווגו כאותו גזע כמו לאסה אפסו, פקינז וכלבים קטנים אחרים רק בגלל פנים שטוחות. יחסי הראש והחרטום, אורך הגו ומצב הפרווה יחד מבהירים את המבנה שבתמונה.

הברירה ככלב ליווי ניכרת בקשר עם אנשים, אך אין פירוש הדבר שאין בו תוקפנות כלל או שלעולם לא ינבח. אפשרו לו להימנע ממגע לא מוכר, ופתחו תקשורת באמצעות אימונים קצרים עם תגמול ומשחק. אל תסיקו מתצלום רגוע שאין צורך בפעילות; ספקו טיולים וחקירה המתאימים לגיל ולמצב.

בדקו שיער הדוקר את העיניים או מפריע לתנועה וקשרים הקרובים לעור. בחום, התחשבו בעומס הנשימתי הקשור לאף הקצר ובחרו שעות קרירות וצל. אין לפטור נשימה רועשת רק כצליל רגיל של הגזע; אם ניכרת אי־נוחות בפעילות, התייעצו עם וטרינר. יש להתאים את היומיום והטיפוח למצב בפועל.