דוג דה בורדו

דוג דה בורדו התפתח משושלות כלבים גדולים מטיפוס מסטיף בבורדו ובסביבתה בצרפת. אפשר לקרוא בנפרד את היסטוריית עבודות המשק, השמירה והמשימות השונות ואת הברירה המודרנית לכלב לוויה. סיפורים עתיקים על כוח ואומץ אינם ראיות המבטיחות תוקפנות או בריאות של הפרט כיום. זהו גזע רשום נפרד ממסטיפים אחרים בעלי פנים דומות.

מאפיינים בולטים הם ראש גדול ורחב, קמטי פנים, חרטום קצר יחסית, שפתיים שמוטות וגוף מוצק. הפרווה הקצרה לרוב מחום בהיר עד חום אדמדם, וצבע הפנים והסימנים הלבנים משתנים בין פרטים. מתייחסים לראש ולקמטים יחד עם נוחות הנשימה, העור והתנועה, ולא רק כמאפייני חן. צילום חזיתי לבדו אינו קובע את פרופורציות הגוף.

הפרווה החומה-אדמדמה הקצרה, הראש הרחב וקמטי הפנים בולטים גם מרחוק, אך עומק הקמטים וצבע הפנים מושפעים מהפרט, מהתנוחה ומהאור. בהשוואה לכלבים אחרים מטיפוס מסטיף בוחנים גם אורך גוף וצורת רגליים ואוזניים, ולא רק ראש. תקריב של פנים רחבות עלול להדגיש קמטים וגודל ראש מעבר למציאות. מראה רב רושם או כועס אינו קובע רגש; יש לחשוב גם על נוחות העור והנשימה.

יש פרטים שעשויים לנוח קרוב לאדם ובו בזמן לסקור את הסביבה. רושם רגוע או מוניטין של נאמנות אינם הופכים כל מגע לבטוח, ולכן נדרשים מגיל צעיר אימון בתגמול וחשיפה חברתית. חשובות ברכה בטוחה, הליכה ברצועה והמתנה המתאימות לכוח הרב, ומשאירים לזרים ולבעלי חיים מקום לסגת. אין לגרות בכוונה תגובות שמירה מוגזמות.

מכינים רצפה שאינה מחליקה, מעברים רחבים ומרחב הובלה המאפשרים לבוגר לנוע ולנוח בנוחות. בודקים קמטי פנים, אזור הפה, עור וכפות, ובחום גם נשימה והתאוששות. אין לכפות משאות כבדים וקפיצות חוזרות על כלב גדול שעדיין גדל; מזון ופעילות מותאמים למצב הגוף בפועל. בריאות הקשורה לגזע נבדקת באמצעות בדיקות ורישומי הפרט יותר מאשר לפי מראה.