שיבה אינו

שיבה הוא גזע מקומי יפני שהתפתח ככלב ציד קטן. שושלות אזוריות המשיכו בתהליכי שימור ורישום מודרניים. השם אינו כל כלב שפיץ יפני או אקיטה קטן. כיום הוא נפוץ כבן לוויה, אך כדאי להבין גם היסטוריה של בחינת הסביבה וחיפוש.

אוזניים משולשות קטנות וזקופות, זנב מסולסל או מתעקל מעלה ופרווה כפולה עבה. לצד אדום יש שחור ושזוף ושומשום, עם שיער בהיר בחוטם, בחזה ובתחתית. זוויות פה מחייכות הן רושם של המבנה והרגע, לא מצב רוח טוב תמיד.

ניגוד האדום והתחתית הבהירה מזכיר שועל, אך זה כלב בית ולא מין שועל. שחור־שזוף ושומשום נראים אחרת מהאדום. סלסול הדוק או קשת מגל תלויים בפרט ובתנוחה. רישום, ממדים ופרופורציות שונים מאקיטה ודומיו; צבע וחיוך אינם גזע אחד.

רבים בוחרים מרחק וחוקרים ריח ותנועה, אך עצמאות אינה מבטלת אדם ולימוד. אהדת כלבים אחרים ומגע זר תלויה בניסיון. חכו להתקרבות, השאירו נסיגה ותרגלו רצועה והרגלי בטיחות בחיזוק.

בנשירה הסירו פרווה תחתונה שנשרה בעדינות בלי למשוך עור. רצועה וגדר בטוחות מונעות רדיפה ויציאה; נאמנות ידועה אינה הבטחת חזרה. הרגילו בנוחות למגע ולטיפול בכפות מגיל צעיר והניחו מנוחה בעייפות ואי־נוחות.