1. וילון ירוק שצולם מהחלל
מעבר למבנים כהים נפרש וילון ירוק, ומעל שוליה המעוגלים של הארץ נראים גוונים סגולים ואדומים. את הזוהר הצפוני הזה צילם אסטרונאוט NASA רנדי ברזניק מתחנת החלל הבין־לאומית ב־15 בספטמבר 2017. התחנה חלפה אז מעל אונטריו שבקנדה. מספר התצלום ב־NASA הוא ISS053-E-23965, והוא צולם במצלמת Nikon D4 ובעדשת 24 מילימטר. נקודת המוצא היא שזהו מבט מהמסלול על אור האטמוספרה, ולא מבט אל השמיים מפני הקרקע.
ראשית, בחנו בנפרד את הפסים האנכיים באור הירוק, את נקודות האור הקטנות הפזורות מתחתיהם ואת הרצועה הבהירה באופק מימין. הופעתם באותה תמונה אינה אומרת שהם מאירים מאותה סיבה. בתצלום אחד מופיעים זוהר הקוטב, אורות ערים, זהירת האוויר ואור הזריחה המתקרבת. זה גם אינו ניסוי המשווה זה לצד זה את צבעי התצלום עם מראה בעין בלתי מזוינת של צופה על הקרקע. הסבר הצבעים בתצלום וקביעה כיצד אדם ראה אותם במקום הם משימות נפרדות.
2. אור שהאטמוספרה פולטת, לא השתקפות של אור השמש
אור זוהר הקוטב נפלט מאטומים וממולקולות באטמוספרה העליונה לאחר שקיבלו אנרגיה. כשאלקטרונים מהירים מתנגשים בחלקיקי אטמוספרה כגון חמצן או חנקן, החלקיקים עשויים לעבור למצב אנרגיה מעורר. שחרור האנרגיה בהמשך בצורת אור יוצר את הזוהר הנראה. עקרון הפליטה שונה מעננים המחזירים אור ירח או מקשת השוברת את אור השמש. אם מפרשים את הירוק בתצלום כהשתקפות יערות מהקרקע או כעננים ירוקים, מחמיצים את הסיבה.
בשרשרת האנרגיה מעורבים רוח השמש והמגנטוספרה של כדור הארץ. כאשר רוח השמש והשדה המגנטי שלה פועלים עם הסביבה המגנטית של הארץ, אנרגיה מועברת למגנטוספרה, ואלקטרונים בה עשויים להיות מואצים ולנוע לאורך קווי השדה לעבר האטמוספרה העליונה. לכן מדויק יותר לעקוב אחר העברת האנרגיה והאצת האלקטרונים מאשר לפשט זאת לטענה שכל חלקיק המגיע מהשמש מתנגש ישירות באטמוספרה. הזוהר מתרחש בחצי הכדור הצפוני והדרומי, וקשור לרוב לאזורים סגלגלים סביב הקטבים המגנטיים. הזוהר הצפוני והדרומי אינם להבות מחומרים שונים.
3. אותו חמצן יכול לפלוט ירוק ואדום
האור הירוק והאדום האופייניים קשורים שניהם לפליטת אור מאטומי חמצן. גם אותו יסוד פולט אור שונה בהתאם למצב האנרגיה שממנו הוא נפלט. פליטת האור מחנקן חשובה להסבר גווני הכחול, הוורוד והסגול של הזוהר. הצבע הנראה מושפע יחד מסוג הגז, ממצב האנרגיה, מהפיזור באטמוספרה ומתנאי ההתנגשויות. אין זה נכון שרק הירוק הוא זוהר אמיתי ושצבעים אחרים מזויפים, וגם אין לייחס כל אור אדום לחנקן.
צפיפות האוויר ופיזור החלקיקים משתנים עם הגובה, ולכן משתנים גם התנאים שבהם סוגי פליטה שונים מופיעים היטב. חשוב גם שחלקיק מעורר עלול להתנגש באחר ולאבד אנרגיה לפני שיפלוט אור. עם זאת, אין צורך לשנן את גובהי הצבעים כשכבות קבועות שאינן חופפות. פליטות שונות מצטברות לאורך קו הראייה, ואליהן מצטרף אופן הצגת הצבע במצלמה. המאמר מתחשב הן בתנאים הפיזיקליים והן במגבלות הצילום, ואינו קובע גובה מדויק או יחסי גזים מצבעי התצלום בלבד. מדידות כאלה דורשות נתוני תצפית מעבר לתצלום צבע רגיל.
4. למה הצבע ברור בתצלום אך חיוור לעין?
באור חלש, העין האנושית עשויה להבחין בהבדלי בהירות אך להתקשות להבחין בצבע. לכן לעיתים מתארים זוהר חלש כרצועה אפורה או לבנבנה. בזוהר בהיר אפשר לראות צבעים גם בעין בלתי מזוינת, ולכן גם הטענה שהם נראים רק במצלמה אינה נכונה. יש לשקול יחד את עוצמת האור ואת מצב הסתגלות העין, ולא להכליל מחוויית אדם שלא הבחין בצבעים על המראה של כל זוהר קוטב.
המצלמה רושמת אור במהלך זמן החשיפה ומפיקה תצלום באמצעות החיישן ותהליכי עיבוד תמונה. NASA מסבירה שמצלמות דיגיטליות מודרניות מסוגלות לתעד גם זוהר חלש שאינו נראה בעין בלתי מזוינת. לכן תצלום צבעוני וברור ותיאור מהשטח של מראה חיוור יכולים להיות נכונים יחד. אין פירוש הדבר שהמצלמה מציגה תמיד צבע מדויק יותר. יש לבדוק את הגדרות הצילום ואת העיבוד בתהליך הפרסום. אי אפשר לטעון על סמך התצלום הזה שהוא משחזר בדיוק את הבהירות או את עוצמת הצבע שראה אז האסטרונאוט.
5. לא כל אור באופק הוא זוהר הקוטב
בהסבר של NASA נקודות האור הפזורות בתחתית התצלום מזוהות כאורות ערים על הקרקע. גם זהירת האוויר לאורך שולי הארץ מוסברת בנפרד מזוהר הקוטב. זהירת האוויר היא פליטת אור באטמוספרה העליונה, וההסבר שפורסם לסצנה זו קושר אותה לתגובות כימיות שאור השמש מעורר. האור הבהיר הכחלחל־לבן באופק מימין הוא הזריחה המתקרבת. אם מבחינים בין מקורות האור ולא מסתפקים בחיפוש צורת הווילון הירוק, אפשר לקרוא באותה תמונה גם את סביבת החלל וגם את גבול היום והלילה בארץ.
אפשר לבדוק גם את היסטוריית העיבוד של התצלום שפורסם. NASA Earth Observatory מציינת שבגרסה המופצת נעשו חיתוך, הגברת ניגודיות והסרת תוצרי לוואי אופטיים של העדשה. אתר זה השתמש בקובץ ה־JPEG שהופץ ללא חיתוך נוסף או שינוי צבע. העיבוד הקודם שהמוסד מתאר והשימוש של האתר בקובץ הם שלבים שונים. היסטוריית עיבוד אינה הופכת את התצפית עצמה לזיוף, אך גם אין להציג את התצלום כנתוני חיישן גולמיים שלא עובדו או כהעתק מדויק של הראייה האנושית.
6. ארבע בדיקות לתצלום הזוהר הבא
בתצלום חדש בדקו לפי הסדר את מקום הצילום ותאריכו, את מספר התצלום או הציוד, את היסטוריית העיבוד שפורסמה ואת מקורות האור הנוספים הנראים יחד. כיוון המבט בצילום מהקרקע ובצילום מתחנת החלל שונה; גם תצלומים מאותו יום לא בהכרח מתאימים להשוואת אותה סצנה אם המקום והשעה שונים. במקום להפוך מיד את הצבע בתמונה אחת למדידת גובה או לתחזית תצפית באזור מסוים, הפרידו בכתב בין עובדות שהמקור באמת צפה בהן לבין פרשנות שהקורא הוסיף, וכך תפחיתו בלבול.
גם כשממתינים לזוהר בעצמכם, תמונה אחת אינה מבטיחה תצפית. לצד מידע עדכני על מזג האוויר בחלל, יש לבדוק עננים, תאורה בסביבה ושדה ראייה פתוח לאופק, ולצפות ממקום בטוח. כדי להשוות את התצלום לרושם בעין בלתי מזוינת, כדאי לתעד יחד את המקום, השעה ותנאי הצילום. הבדל בין שני התיעודים אינו מחייב מסקנה מיידית של מניפולציה בתמונה או כישלון בתצפית. האור הירוק בתצלום הוא רמז להבנת פליטת האור באטמוספרה; כדי לקרוא אותו במדויק צריך לבחון יחד את סיבת האור ואת שיטת התיעוד.
