גם כשאדם, כלב וחתול נמצאים באותו סלון, המידע שהם קולטים שונה. מסדרון שנראה לנו שקט יכול להיות לכלב מסלול של ריחות זרים, ולחתול מעבר שממנו מתקרבים צעדים חלשים. נקודת המוצא להבנת התנהגות אינה ייחוס רגשות אנושיים, אלא הפרדה בין מה שבעל החיים חש לבין הדרך שבה הגיב. ידע על חושים שימושי יותר להתאמת הבית והטיול מאשר לדירוג האינטליגנציה של גזעים.
1. רחרוח הוא דרך לאסוף מידע
לחוש הריח של הכלב תפקיד חשוב במציאת מזון ובבדיקת עקבות של אחרים. גם אם לאדם נראה שלא קורה דבר ליד עמוד שבו הכלב נעצר, ייתכן שהוא חוקר את סביבתו. אם כל עצירת רחרוח נתפסת ככישלון בטיול, פוחתות אפשרויות החקירה שהכלב יכול לבחור. במקום בטוח נסו להתאים את קצב ההליכה ולשמור על רצועה רפויה. ליד תרופות או מזון שנזרק יש להבחין בין רחרוח לבין הרמה בפה ולמנוע גישה.
גם חתולים מבדילים באמצעות ריח בין מרחב מוכר לשינוי זר. אם ההתנהגות השתנתה אחרי החלפת רהיטים רבים בבת אחת או כיבוס כל המצעים באותו יום, אפשר לשקול ששינוי הריח התרחש יחד עם שינוי סידור המרחב. אבל עצם ההרחה של ריח חדש אינה מוכיחה חרדה. ראשית יש לראות אם החתול מתקרב, מתקשה בגופו, ממשיך לאכול ולנוח כרגיל. כיסוי ריח בעלי החיים בבישום חזק אינו הוכחה לשיפור סביבת החושים.
2. כשהאוזניים זזות, לרשום גם את כיוון הקול
בעלי חיים מגיבים לטווחי קול שונים משלנו ומזיזים אוזניים וראש כדי לאתר את מקור הקול. אל תקבעו שבעל החיים נבהל בלי גירוי רק משום שלא שמעתם דבר. רישום ההתנהגות לצד קולות שמתרחשים בשעות קבועות, כגון מעלית, דוד או עבודות בחוץ, עוזר למצוא דפוסים. גם אם הקול לא נקלט בהקלטת טלפון, אין להסיק שלא היה גירוי.
אם החתול מתחבא ביום שבו מגיעים אורחים, ייתכן שפעמון, קולות זרים, צעדים ומבטים פעלו יחד. אין צורך להשמיע שוב ושוב רעשים חזקים כדי לבדוק מה הסיבה. בטוח יותר לספק מחבוא, להרגיע את הסביבה ולראות אם ייצא מרצונו. גם כשכלב נובח ללא הפסקה, התמקדות רק בהנמכת העוצמה עלולה להסתיר תנועות גוף שנועדו להימנע מהתקרבות. בחנו כיצד התגובה משתנה כשמפחיתים עוצמה ומגדילים מרחק.
3. להבין יחד את העולם הנראה ואת מסלולי התנועה
המשמעות של צבע ותנועה שנראים בבירור תלויה במין בעל החיים ובסביבה. צבע צעצוע שנעים לעין האנושית אינו בהכרח הבחירה שבעל החיים יבחין בה בקלות הרבה ביותר. לצד שם הצבע, בדקו ניגוד לרצפה, תנועה, גודל וסכנת בליעה. אם בעל חיים מבוגר מהסס במסדרון חשוך, אפשר לבדוק תאורה, שינויי רצפה וספים לפני שמכנים אותו עקשן.
חתול שמשקיף ממקום גבוה או מאחורי רהיט מקבל שדה ראייה שונה משל אדם. סרטון קצר מגובה עיניו יכול לגלות מבוי סתום שאדם עומד לא הבחין בו. אם בעל חיים אחר תופס את פתח המעבר, גם קערת אוכל קרובה יכולה להיות קשה להגעה. חושים והתנהגות אינם מוסברים רק בתכונה של חפץ, אלא גם במיקום שבו פוגשים בו ובדרך שאפשר להתרחק. אם מופיעות פתאום התנגשויות בחפצים או קושי לכוון מבט, יש לפנות לבדיקה ולא להסתפק בהסבר סביבתי.
4. לא להפוך מחווה אחת למתרגם של מחשבות
כשכוש בזנב יכול לרמוז על עוררות אצל כלב, אך אינו תמיד מעיד על רוגע וידידותיות. בדקו האם הגוף כולו נוקשה, לאן עובר המשקל והאם יש חילופים בין התקרבות להימנעות. אצל חתול יש לקרוא יחד את כיוון האוזניים, תנועת הזנב, העיניים והתנוחה. האישונים משתנים גם עם התאורה, ולכן חיזוי תוקפנות מאישונים גדולים בחדר חשוך בלבד אינו מדויק.
גם אם ניסוי מצא תגובה להבעות פנים או לקול של אדם, אין פירוש הדבר שבעל חיים מסוים קורא ישירות את מחשבות המטפל. רמזים שנלמדו, ניסיון קודם וסידור הגירויים משפיעים על התגובה. למשל, כלב שרץ לכניסה כשהמטפל לוקח את הרצועה יכול להיעזר בניסיון של טיולים שבאו אחר כך. הבנה זו מקלה לספק רמזים עקביים. לעומת זאת, פירוש של גוף נמוך לאחר נזיפה כהודאה בעבירה מוסרית עלול להסתיר סימני פחד ולהוביל לענישה חוזרת.
5. להפריד בין עובדות לפרשנות בשתי עמודות
רצוי לרשום זמן, מצב קודם, התנהגות ממשית ושינוי שבא אחריה. למשל, ״אחר הצהריים נשמע קול של משלוח, החתול הפנה אוזניים ונכנס מתחת לספה. אחרי שהקול פסק שתה מים״ זו תצפית. ״התחבא כי הוא אינו אוהב אותי״ הוא פירוש, ולא עובדה שנבדקה ישירות. ההפרדה מאפשרת לברר מה בני המשפחה ראו במשותף גם אם הסבירו את אותו אירוע אחרת.
בהשוואה קצרה אל תשנו תנאים רבים בבת אחת. אם מזיזים מקום מנוחה ובאותו יום מוסיפים גם מוצר ריח וצעצועים חדשים, קשה לפרש את השינוי. גם תגובה טובה כדאי לתאר כפעולה: ״נכנס ונשכב מרצונו״ או ״אכל ויצא שוב״, ולא רק ״הסתדר יפה״. הבסיס הוא שימוש באירועים שכבר מתרחשים ביום־יום, בלי ליצור אי־נוחות או לחסום בריחה לצורך תצפית.
6. לתרגם הבדלי חושים לאפשרויות בחירה בחיים
אפשר להכין לכלב אזור בטוח לחקירת ריחות ומקום שקט למנוחה, ולחתול מחבואים ומסלולי תנועה פנויים. אם בעל החיים נמנע ממגע, השאירו בידיו את הבחירה לצמצם את המרחק במקום ללכת אחריו ולתפוס אותו. כשלא מרימים או נוגעים בכל התקרבות, ניתן להפריד בין חקירת הסביבה לבין מגע אנושי. גם בתוך אותו מין, תגובות משתנות לפי ניסיון מוקדם, בריאות ולמידה קודמת.
אם מופיעה רגישות מוגברת לקול, נשיכה פתאומית במגע ובמקביל שינוי בשינה או באכילה, אין לסכם זאת כהעדפת חושים בלבד. כאב או שינוי בתפקוד החושים יכולים להשפיע על ההתנהגות, ולכן רצוי לתאר לווטרינר את מהלך השינוי. הבנת החושים אינה ידיעת התשובה הנכונה לכל מחווה, אלא הבחנה בין מה שנצפה בבירור למה שעדיין לא ידוע, ושינוי הסביבה כדי לאפשר חקירה ונסיגה בטוחות.