1. הפסקת הגשם לבדה אינה מספיקה להופעת קשת
רצועה צבעונית אחרי גשם עשויה להיראות כגשר צבוע התלוי בעננים. אולם קשת אינה חפץ קבוע אלא תופעה אופטית הנוצרת כאשר אור השמש, טיפות מים באוויר ומיקום הצופה מתאימים. בדרך כלל מחפשים אותה כשהשמש מאחור ומביטים בטיפות הגשם מלפנים. במקום שבו אתם עומדים הגשם יכול כבר להיפסק, ובכל זאת להישאר לפניכם טיפות מוארות בשמש. ולהפך, גם אחרי גשם הקשת עשויה לא להיראות אם השמש מוסתרת או כיוון המבט אינו מתאים.
החשוב הוא מסלול האור שנכנס לעין, יותר ממיקומו של ענן הגשם כולו. אפילו כששני אנשים רחוקים מביטים באותם שמיים, קבוצות הטיפות ששולחות אור לעיניהם שונות. אפשר לכנות אותה הקשת של אותו נוף, אך אין זה חפץ צבוע יחיד שרואים מצדדים שונים. מאותה סיבה אי אפשר להגיע לקצה הקשת באמצעות הליכה למקום שבו הוא כביכול נמצא. כשהצופה נע, משתנות הטיפות ותנאי קווי הראייה שמאפשרים לו לראות קשת.
2. בטיפה מתרחשות גם שבירה וגם החזרה
שינוי כיוון של אור הנכנס באלכסון מהאוויר למים נקרא שבירה. חלק מהאור שנכנס לטיפה מוחזר מהגבול האחורי, חוזר לכיוון החזית ונשבר שוב ביציאה מהמים לאוויר. המסלול העיקרי המסביר קשת ראשית הוא שבירה בכניסה, החזרה אחת בתוך הטיפה ושבירה ביציאה. תפיסת הטיפה רק כמראה שטוחה או כמנסרה אחת אינה מספיקה כדי להסביר יחד את המסלול ואת כיוון הצפייה.
לא כל האור שפוגע בטיפה עובר במסלול הזה. חלק מוחזר לכיוונים אחרים או עובר דרך הטיפה. אין צורך לקרוא להחזרה הפנימית כאן בהכרח החזרה פנימית מלאה: בגבול של המסלול המסביר את הקשת חלק מהאור יכול להיות מוחזר וחלק לעבור. צורות הטיפות האמיתיות וגדליהן משתנים, אבל ללימוד העיקרון מועיל לדמיין טיפה קטנה וכדורית. הפישוט מסייע להבין את הקשר הבסיסי בין צבע לזווית; הוא אינו טוען שכל טיפות הגשם הן כדורים מושלמים.
3. הטיפה אינה מייצרת את הצבעים מחדש
אור השמש מכיל אורכי גל שונים. מקדם השבירה של מים תלוי באורך הגל, ולכן שינוי הכיוון שונה מעט לכל צבע. תופעה זו נקראת נפיצה. הטיפה אינה מוסיפה לאור הלבן צבע שלא היה בו, אלא מפרידה לכיוונים שונים אור שהגיע יחד. באור הנראה שעובר במים, הצד הסגול נשבר בדרך כלל יותר מהאדום. אבל כדי לקבוע מהו הצבע החיצוני של הקשת, צריך לבחון את המסלול כולו, כולל ההחזרה הפנימית והשבירה ביציאה, ולא רק את השבירה בכניסה.
בקשת הראשית האדום בחוץ והסגול בפנים. נהוג ללמוד על שבעה צבעים, אבל הרצועה האמיתית היא ספקטרום רציף ולא שבע דוגמיות צבע נפרדות. שמות הצבעים ומידת הבולטות של הרצועות שהעין או התצלום מבחינים בהן עשויים להיות שונים. לכן אם לא רואים בתצלום בדיוק שבעה פסים, אין זה אומר שלא זו קשת. גודל הטיפות ותנאי התצפית משפיעים על חדות הצבעים ועל רצועות נוספות; תרשים בסיסי ופשוט אינו יכול לחזות את כל הדגמים העדינים.
4. כ־42 מעלות אינן גובה קבוע בשמיים
חשבו על הכיוון המנוגד בדיוק לשמש, כלומר הכיוון שאליו מצביע צל הראש שלכם. הרצועה האדומה החיצונית של הקשת הראשית נראית בכיוונים המרוחקים כ־42 מעלות מאותו כיוון נגדי לשמש. זו זווית ביחס לעין הצופה, ולא מרחק לטיפות או גובה קבוע מעל הקרקע. רצועה בהירה נוצרת משום שאור היוצא מטיפות כדוריות מתרכז יחסית ליד זוויות מסוימות. 42 מעלות הן קירוב להסבר העיקרון, ולא ערך מדויק יחיד החל על כל הצבעים והטיפות האמיתיות.
כל כיווני המבט השומרים על אותה זווית יוצרים חרוט, ועקבות הכיוונים האלה בשמיים יוצרים מעגל. מהקרקע רואים בדרך כלל רק חלק ממנו, קשת, משום שהקרקע ומה שמתחת לאופק מסתירים את השאר. ככל שהשמש נמוכה יותר, הכיוון הנגדי לה קרוב יותר לאופק ואפשר לראות קשת גבוהה יותר. כשהשמש גבוהה, חלק גדול יותר מאותו מעגל נמצא מתחת לאופק. זהו הסבר לקשת גשם רגילה הנראית מקרקע מישורית; אין להרחיבו לטענה שקשת בלתי אפשרית גם כשמביטים ממקום גבוה בטיפות שמתחת לצופה.
5. לרצועה החיצונית של קשת כפולה יש החזרה נוספת
לפעמים מופיעה רצועה חלשה יותר מחוץ לקשת הראשית ונראית קשת כפולה. האור העיקרי שיוצר קשת משנית זו יוצא אחרי שתי החזרות בתוך הטיפה. שינוי המסלול מציב אותה מחוץ לראשית והופך גם את סדר הצבעים: במשנית האדום בפנים והסגול בחוץ. זו אינה צללית נוספת של אותה קשת בשמיים, וגם לא אור עם אותה החזרה יחידה שפשוט הגיע מרחוק יותר. הבנת סדר הצבעים מתחילה בהבחנה בין המסלולים השונים.
הקשת המשנית לרוב חלשה יותר מפני שפחות אור מגיע לעין במסלול הכולל החזרה נוספת. האזור שבין הראשית למשנית, הנראה כהה מסביבתו, נקרא הרצועה הכהה של אלכסנדר. אין פירוש הדבר שבהכרח נמצאים שם ענן שחור או חומר שחור נפרד. התופעה קשורה להתפלגות כיווני היציאה של הקרניים העיקריות שיוצרות את שתי הקשתות. על בהירות השמיים האמיתית משפיעים גם ענני הרקע ואור נוסף; מתמונה אחת של רווח כהה אי אפשר לחשב את עובי הענן או כמות הגשם.
6. כיצד לקרוא קשת מעגלית ותצלומים
ממטוס או מנקודת תצפית גבוהה עשויות להיות טיפות מוארות גם מתחת לצופה, וכך אפשר לראות חלק גדול יותר ממעגל הקשת ולעיתים את כולו. הקשת שנראתה מהקרקע לא הפכה לתופעה אחרת; התנאים שהסתירו את שדה הראייה השתנו. אפשר לראות גאומטריה דומה במזרקה או ברסס מים, אך לא כל רסס מבטיח קשת ברורה. עמידה עם הגב לשמש והסתכלות לכיוון הטיפות מסייעות להבין את כיוון הצפייה. אין צורך להביט ישירות בשמש או להגיע למקום מסוכן כדי לחפש קשת.
בתצלום בחנו יחד את סדר הצבעים הפנימי והחיצוני של הקשת הראשית והמשנית, את יחס הקשת לאופק ואת מיקום הצילום. עדשה רחבה וחיתוך התמונה עשויים לשנות את הרושם; מתצלום אחד אי אפשר לקבוע מרחק לטיפות או קואורדינטות של קצה קשת קבוע. האיור במאמר הוא תרשים הסבר שיצר Sanyanggae ומסדר שלוש שאלות: שבירה והחזרה פנימית, נפיצת צבעים וכיוון צפייה. הוא אינו תצלום תצפית אמיתי, שרטוט בקנה מידה של חישוב קרניים מדויק או נתונים המשחזרים בדיוק את חדות רצועות הצבע.